פסק-דין בתיק ת"א 32439-12-10

תביעה לפיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכות יוצרים בערוצי הספורט שמפיקה התובעת.

1.             התובעת, חברת צ'רלטון בע"מ, מפיקה ערוצי ספורט (ספורט 1, ספורט 2, וספורט 1 HD, להלן: " ערוצי התובעת"), המשודרים באפיקי השידור של חברות הכבלים והלווין.

2.             הנתבעת, בעלת בית-עסק בשם "אצל הררי" ( העסק או בית העסק), רכשה לבית העסק מנוי של חברתYES , לרבות מנוי לצפיה בערוצי התובעת. בצמוד למבנה בית העסק ממוקמת רחבה שבה הוצבו שלושה שולחנות ושמונה כסאות שנועדו לשרת את לקוחות העסק (ראו ס' 4 לתצהיר הנתבעת. להלן: הרחבה). בבית העסק ניתן לרכוש מוצרים כגון סיגריות ושתיה וכן, כעולה מעדות הנתבעת ובעלה, העסק משמש כ"תחנת טוטו" וניתן למלא במקום טפסי טוטו וטוטו-ווינר (ראו למשל בעמ' 13 ש' 22-23, 27-29, בעמ' 14 ש' 22).

3.             אין מחלוקת שהנתבעת לא רכשה מהתובעת רישיון לשדר באופן פומבי את ערוצי התובעת (לגרסת הנתבעת, היא לא ידעה על קיומה של התובעת ועל הצורך ברכישת רישיון נוסף ונפרד למנוי  YES לצורך שידור בציבור, בטרם שהוגשה כנגדה התביעה).

4.             אין גם מחלוקת על כך שבעת שחוקר מטעם התובעת ערך ביקור אקראי בבית העסק, ביום 9/5/09, בית העסק שידר/הקרין את ערוץ התובעת ע"ג מסך פלזמה בגודל 21 אינץ' שהותקן/הועמד כך שהוא מופנה כלפי הרחבה (ראו תצהיר החוקר, תיעוד הביקור וכן עדות הנתבעת בעמ' 12 ש' 23-24, עמ' 13 ש' 20-21 ועדות בעלה בעמ' 14 ש' 31-32). אין מחלוקת שבפועל, לפרקים, צפו לקוחות כאלה או אחרים בשידורי הספורט בטלביזיה שמוקמה בבית העסק (ראו למשל עדות הנתבעת בעמ' 13 ש' 1-9, ש' 29-31 ועדות בעלה, בעמ' 15 ש' 3-7).

5.             מטעם התובעת הוגשו תצהיר המנכ"ל וכן תצהיר החוקר שביקר בבית העסק כמפורט לעיל. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירה ותצהיר בעלה. המצהירים נחקרו על תצהיריהם.    
הצדדים סיכמו בעל-פה.

דיון והכרעה

6.             השאלה שיש להכריע בה היא האם ביצעה הנתבעת הפרה של זכות היוצרים של התובעת כאמור בסעיף 47 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח - 2007 ( החוק). לפי סעיף 47, ביצוע אחת מהפעולות המפורטות בסעיף 11 לחוק בלא רשותו של בעל זכויות היוצרים, מפר את זכות היוצרים. הטענה היא להפרה בדרך של ביצוע פומבי של יצירה שבה יש לתובעת זכויות יוצרים, כאמור בסעיף 11 (3) וסעיף 13 לחוק.

7.             בנסיבות העובדתיות כמתואר, מדובר בשידור פומבי כהגדרת החוק, גם אם לגרסת הנתבעת, מלכתחילה מטרת הצבת הטלביזיה לא הייתה לאפשר צפייה של הציבור, אלא לאפשר צפייה של בעלה או של העובד, שמאוד אוהבים לצפות בשידור משחקי כדורגל, לנוכח שעות העבודה הארוכות במקום ובהעדר אפשרות להתקין טלביזיה בחדר פנימי כיוון שמבנה בית העסק קטן; וגם אם הצבת הטלביזיה כאמור, לא נועדה לצורך הרחבת חוג הלקוחות של בית העסק. המבחן לפומביות נגזר מאופי המקום ומהעובדה שיש בו אנשים מזדמנים. העובדות כמפורט לעיל, כפי שעלו מעדות הנתבעת ובעלה, מבססות את הדרוש להנחת יסוד הפומביות של השידור (ראו ת.א (מחוזי-תא) 2378/07 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' החלל המופלא, כב' הש'  ד"ר בנימיני מיום 24/11/11, והאסמכתאות המובאות שם וכן, לאחרונה עניין דומה של הצבת מקלט טלביזיה בבית עסק קטן בת"א 14226-09-09 צ'רלטון בע"מ נ' פיצוציית לב הרצל בע"מ, מיום 5/2/12, כב' הש' קולונדר-אברמוביץ).

8.             הקביעה ששידורי הספורט של התובעת הינם "יצירה מקורית" הזוכה להגנת דיני זכויות היוצרים, אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת נוכח פסקי דין מפורשים של בית המשפט העליון בעניין (ע"א 9138/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני וכן דנ"א 6407/01 ערוצי זהב נ' Tele Event Ltd). למעלה מן הצורך אציין, כי המאפיינים הרלבנטיים לצורך הקביעה שעסקינן ביצירה מקורית, כמפורט בתצהיר מנכ"ל התובעת, לא נסתרו.

9.             טענת הנתבעת, כי לא ידעה על הצורך לרכוש מנוי מהתובעת לצורך שידור פומבי, בנוסף למנוי לשימוש פרטי מ- YES, איננה רלבנטית שעה שמדובר בהפרה ישירה של זכויות היוצרים כאמור בסעיף 47 לחוק (ראו ת"א 2545/07 בילו נ' עיריית חולון, כב' הש' ד"ר בנימיני מיום 2/8/12 ס' 22; ע"א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, כב' הש' מלצר מיום 8/7/12, ס' 28).

10.         במסגרת דיון ההוכחות ובסיכומיה העלתה הנתבעת טענה שלפיה, הרישיון שצורף לתצהירי התובעת לשידור ערוצי התובעת באמצעות הכבלים והלווין, פגום משום שצוין בו מספר ח.פ מוטעה לצד שמה של התובעת. כמו כן, תוקף הרישיון לפי המצוין בו, פקע. לטענת הנתבעת, משמיט הדבר את זכותה של התובעת לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים.

11.         אין בטענה ממש, והיא נדחית. הטענה איננה רלבנטית לקיומה של זכות היוצרים של התובעת. מדובר בהחלטות של המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, ביחס לזכויות הכבלים והלווין לשדר את ערוצי התובעת ( ההחלטות). בעלות הרישיון הן חברות הכבלים והלווין (ראו גם הגדרת "בעל הרישיון" בהחלטות הללו). אין זה רישיון שניתן לתובעת, ואין רישיון זה מכונן את זכות היוצרים של התובעת ביצירה המוגנת או קובע את דבר קיומה. בהחלטות צוין, כי ניתן היתר לכבלים וללווין (לפי העניין) לשדר את הערוץ שיופק ע"י התובעת. שמה של התובעת מופיע בצורה תקינה. נפלה טעות במספר הח.פ של התובעת, שנרשם לצד שמה. לפי מסמך זה, תוקף הרישיון של הכבלים והלווין לשדר את ערוצי התובעת, פקע. לכל היותר, עשויים הפגמים שמנה ב"כ הנתבעת להשליך על אפשרות הכבלים והלווין לשדר את ערוצי התובעת (אלו אינן צד לתיק, תוקף רישיונן אינו עניין לבירור בתיק זה, ואין באמור משום קביעה שרישיונן פקע).

12.         למעלה מן הצורך אציין, כי מעיון במספרי הח.פ (כפי שצוין בכתב התביעה וכפי שצוין בהחלטות) ברי שהטעות במספר הח.פ היא טעות סופר. שמה של התובעת, צ'רלטון בע"מ, רשום נכון לצד מספר הח.פ. אין חברה נוספת עם שם זהה או אפילו דומה לזה של התובעת (מכל מקום, לא הוצג כזה); ואין חברה שנושאת את מספר הח.פ השגוי שנרשם שם (ב"כ הנתבעת ציין בעצמו כי בדק וכי אין חברה עם מספר ח.פ כזה שנרשם בטעות). אשר לטענה שתוקף הרישיון פג, מנכ"ל התובעת העיד, כי הרישיון מוארך בפועל מידי שנה והעובדה שערוצים משודרים, מלמדת על כך. עדותו של מנכ"ל התובעת, לא נסתרה.

13.         לא מצאתי ממש בשאר טענות הנתבעת לעניין זכות התביעה של התובעת, והן נדחות.

14.         המחוקק קבע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בשיעור של 100,000 ש"ח להפרה. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 85,000 ש"ח. בפסיקת הפיצויים הבאתי בחשבון את החשיבות שיש להגנה על זכויות היוצרים, בכלל ועל זכויות התובעת בשידורי הספורט, בפרט. הבאתי בחשבון גם שמדובר בתביעה בגין הפרה אחת ובבית עסק קטן. לפי מחירון התובעת, המתחשב גם בגודל העסק, לו ביקשה הנתבעת להסדיר את הרישיון מראש, היה עליה לשלם 2,500 ש"ח לשנה. אלא שאיננו עוסקים במסגרת תיק זה בתשלום עבור הרישיון, אלא בתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים. מי שהפר זכויות יוצרים ולא הסדיר רישיון מבעוד מועד, איננו יכול לצפות שישלם בגין הפרת זכות היוצרים את הסכום שהיה משלם מראש בעבור הרישיון. הבאתי בחשבון גם את טענת הנתבעת, שלא נסתרה, לפיה לא קיבלה את מכתב ההתראה (שאיפשר לה להסדיר תמורת תשלום בסך של 2,500 ש"ח, רישיון בדיעבד).          
באיזון בין השיקולים, אני מוצאת להעמיד את הפיצוי על סך של 15,000 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה).

סוף דבר